האקדמיה על שם פולונסקי, מכון ון ליר | ירושלים

זוכה אות העיצוב 2015. תכננו את המקום, בתחילת שנות ה–60, האדריכלים שמעון פובזנר ודוד רזניק, שהקימו אז שני מבנים נמוכי קומה – בניין המכון ומבנה האקדמיה הישראלית למדעים — שניהם פשוטים למראה, אופקיים, נחבאים מפני העיר ופונים לעבר עולם פנימי משלהם. האקדמיה על שם פולונסקי, היא התוספת החדשה למתחם, שתכנן משרד חיוטין, התופרת את המבנים הוותיקים יחד עם התוספת המאוחרת לכדי קמפוס קוהרנטי. המבנה יושב בקומפוזיציה מופתית ביחס למגרש ובינו לבין עצמו, מיישר קו – הן עיצובי והן קו גובה ממשי – עם המבנים של פובזנר ורזניק. זהו בניין שכאילו תמיד היה פה, לא חדש – אבל הוא עכשווי. הדואליות הזו מלווה את המבנה לכל אורכו: חזית הזכוכית הצפונית הגבוהה שלו משקפת הלכה למעשה את החזית הדרומית של ון ליר, וגם נשענת עליה מבחינה עיצובית; כמותה, הוא נוקשה כלפי חוץ ופתוח לעבר הקמפוס; זה בניין מסיבי וקליל כאחד, באמצעות השימוש בצבעים בהירים, בחלונות ובתקרות גבוהות שמחדירות שפע אור לתוכו; ובפרט, זהו מבנה שמצליח להצניע את שטחו הרחב במבט מבחוץ – ולהפתיע בעושר החללים שבתוכו וברוחבם, תכונה שאפיינה (באופן מתון יותר) את המבנה הוותיק. המסדרונות רחבים והחללים פתוחים, כמעט נטולי עמודים הנדסיים, דבר המושג בזכות מערכת קונסטרוקציה שטמונה בגג. הדבר מייצר אשליית ריחוף במבנה שחלליו כמו מחליקים זה מעל זה תוך כדי תנועה בו, מסתירים ומגלים מבטים לקומות תחתונות ואל החצרות שמשני צדדיו. הארגון הפנימי שלו, רצוף פטיואים, הוא מחווה לחצרות הפנימיות של בית הספר למדעים – כשמדרום הוא משקיף על נופי העיר, ומצפון – לעבר חלק הקמפוס המוריקה, מבעד לרפפות עשויות עץ ממוחזר. (טקסט: קשת רוזנבלום).